החלטה בתיק מ"ת 15154-03-12 - פסקדין

כנגד הנאשם אחמד כבהה (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין; עבירה של שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413 ט לחוק העונשין.

בהתאם לכתב האישום, ביום 2.3.12 בשעות הערב, גנב המשיב רכב מסוג הונדה סיווק. המשיב זייף סימני זיהוי של הרכב בכך ששינה את לוחיות הזיהוי של הרכב. כך גם נטען בכתב האישום, כי בלילה שבין 2.3.12 ל- 3.3.12, נשא והחזיק המשיב ברכב, אקדח מסוג ברטה, שבתוכו מחסנית ובה 11 כדורים. בנוסף נתפס ברכב, במהלך חיפוש משטרתי, אקדח צעצוע, מספר זוגות של כפפות ו- 2 לוחיות זיהוי מפורקות של רכב.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

המבקשת, הפנתה לעיקרי טיעון ובהם היא פירטה את עיקרי הראיות הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו. בין היתר, הפנתה המבקשת לדוחות פעולה של השוטרים אורן דוראני ומיכאלוב מיכאל, אשר ערכו חיפוש ברכב ומצאו האקדח עם המחסנית. הודעת חבריו של המשיב, אשר שללו גרסתו כי הוא עבד באותו יום עד שעות מאוחרות וכן הודאתו של המשיב בפני אחד מהם כי הוא מחזיק האקדח. הודעת בעלת הרכב שדיווחה על גניבת הרכב שלה, וכן ראיות תומכות אחרות. לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב, מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, עת הכלל הוא שבעבירות נשק יש לעצור עד תום ההליכים. עוד נטען כי בנסיבות אלו קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. לנוכח האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר, אם כי ביקש לשחרר מרשו לחלופת מעצר. בא כוח המשיב פירט שהמדובר בבחור צעיר בשנים שאין לחובתו עבר פלילי כלשהו, וביקש לבחון אפשרות שחרורו על ידי תסקיר מבחן, וכן הפנה לפסיקה התומכת בעמדתו.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

כאמור, הצדדים אינם חולקים לעניין קיומן של ראיות לכאורה, כך גם אני סבור ולאחר עיון בראיות בתיק החקירה, כי ישנן ראיות לכאורה מספיקות לצורך ייחוס המעשים למשיב.

בנסיבות העניין אפנה לדו"ח פעולה של השוטר אורן דורנאי מיום 3.3.12, אשר במהלך משמרת, הבחין ברכב ההונדה, ופנה לערוך חיפוש בו. במסגרת החיפוש, נמצא ברכב אקדח הברטה עם התחמושת, אקדח צעצוע, כפפות וכן לוחות רישוי מפורקות.

המשיב הכחיש כי הרכב היה בחזקתו ומסר כי הרכב הינו של חבר של בן דודו, אם כי הוא אינו יודע את שמו של אותו חבר. המשיב מסר בנוסף כי באותן שעות הוא עבד במסעדת קנטרה שבקרבת המקום.

גרסתו של המשיב נסתרה על ידי חבריו. כך זקריה כבהא מסר כי המשיב אסף אותו מביתו ונסעו יחדיו לבאולינג בגן שמואל [ראו הודעתו מיום 3.3.12]. בעוד מוחמד מלחם מסר כי המשיב סיים עבודתו באותו יום בשעה 13:30 [ראו הודעתו מיום 4.3.12]. כך גם בהתאם להודעתו של נסים מחאג'נה, עולה כי המשיב הגיע אליו, אמר לו שעושים לו חיפוש ברכב ושיש לו נשק ברכב [ראו הודעתו מיום 5.3.12 ש' 7- 8].

אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי. הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן. ראו:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07).

עילת מעצר ובחינת חלופת מעצר

באשר לעילת המסוכנות, אכן קמה עילת מסוכנות סטטוטורית, כקבוע בסעיף 21(א)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה עבירת בטחון כאמור בסעיף 35 (ב) לחוק המעצרים. הלכה היא כי מעורבות בעבירות נשק מעידה היא על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. כך נקבע:

"לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, באה עבירה בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך-כלל יש לראות בעוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (ראו דבריי בבש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל [21]. כן ראו: בש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל [22]; בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל [23]). במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו" (בש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל [24] וכן ראו: בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל [25]; בש"פ 4958/01 אלנבארי נ' מדינת ישראל [26]; בש"פ 4840/03 גאלי נ' מדינת ישראל [27])..." [ראו את בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 577].